Vayedaber

Simple Havroutah

Nazir

Daf 21b

וּרְמִינְהוּ: ''יָדִי נְזִירָה'' וְ''רַגְלִי נְזִירָה'' — לֹא אָמַר כְּלוּם, ''רֹאשִׁי נְזִירָה'', ''כְּבֵדִי נְזִירָה'' — הֲרֵי זֶה נָזִיר. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ — הֲרֵי זֶה נָזִיר.

Traduction

And the Gemara raises a contradiction against this. If one said: My hand is a nazirite, and similarly, if he said: My foot is a nazirite, he has not said anything of consequence. However, if he said: My head is a nazirite, or: My liver is a nazirite, he is a nazirite. This is the principle: If one accepted naziriteship by means of an entity upon which life depends, i.e., a limb or a body part that he cannot survive without, he is a nazirite. Conversely, if he mentioned part of the body that is not essential for life, he is not a nazirite. In this case, as he referred to his hair, which is certainly not a vital part of him, he should not be a nazirite.

Rachi non traduit

ורמינהו כו' זה הכלל כו'. ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית:

Tossefoth non traduit

ידי נזירה כו'. וה''ה במתניתין אי לא פי כפיו אלא פי נזיר ושערי נזיר לא אמר כלום דאין הנשמה תלויה בו:

אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמַר הָכִי: יֵעָשֶׂה פִּי כְּפִיו מִיַּיִן, וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ מִלָּגוֹז.

Traduction

Rav Yehuda said that it means that he said like this; this is what he intended: Let my mouth be like his mouth with regard to abstention from wine, and my hair be like his hair with regard to abstention from cutting it.

Rachi non traduit

אמר רב יהודה דאמר הכי יעשה פי כפיו מיין. דהואיל דפריש הכי הוי נזיר:

Tossefoth non traduit

דאמר פי כפיו מיין. כלומר במתניתין שאני הואיל ושמע חבירו שנדר ודאי קאמר הכי לענין איסור יין אבל בברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבירו נזיר לאו כלום הוא כיון דאין הנשמה [תלויה בו] ופי כפיו מיין מהני אפילו לרבי שמעון דאמר לעיל (נזיר דף ג:) עד שיזיר מכולן הכא מודה דלא גרע מידות וכן מהריני מסלסל ומכלכל דפ''ק (לעיל נזיר דף ב.) דהוי נזיר וא''ת כי אמר נמי ידי נזיר [נימא] דה''ק ידי כידו מלהטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות וי''ל דאה''נ דאי שמע לחבירו שנדר בנזיר ואמר ידי כידו מהני וה''נ תניא בתוספתא (פ''ג) ברישא דברייתא בהדיא ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר:

''הֲרֵינִי נְזִירָה'', וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וַאֲמַר ''וַאֲנִי'' אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּעַל מִיעְקָר עָקַר, אוֹ דִּלְמָא מִיגָּז גָּיֵיז? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ —

Traduction

§ The mishna taught that if a woman said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow. A dilemma was raised before the Sages: When a husband nullifies the vow of his wife, does he uproot his wife’s vow, making it as though she never vowed, or perhaps he merely severs her vow from that point onward, but her vow was still in effect until he nullified it? The Gemara asks: What difference is there resulting from this dilemma?

Rachi non traduit

אמרה הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שניהם נזירין ואינו יכול להפר לה. דכיון דאמר ואני גלי אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה איהי והשתא מקיים לה:

Tossefoth non traduit

בעל מיעקר קא עקר. הנדר מעיקרא כשמפר לאשתו והוי כאילו לא חל מעולם כמו חכם שעוקר הנדר מעיקרו או מיגז גייז מהפרה ואילך הוא דמתבטל הנדר ועד ההפרה היה מקויים:

לְאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמְעָה חֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרָה ''וַאֲנִי'', וְשָׁמַע בַּעְלָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה וְהֵפֵר לָהּ. אִי אָמְרַתְּ מִיעְקָר עָקַר — הַהִיא נָמֵי אִישְׁתְּרַאי. וְאִי אָמְרַתְּ מִיגָּז גָּיֵיז — אִיהִי אִישְׁתְּרַאי, חֲבֶרְתַּהּ אֲסִירָא. מַאי?

Traduction

The Gemara explains that the difference is with regard to a woman who vowed to be a nazirite, and another woman heard and said: And I, and the husband of the first woman heard and nullified her vow. If you say that the husband uproots the vow entirely, the vow of that second woman should also be dissolved, as she associated herself with a non-existent vow. And if you say he severs it from this point, the vow of his wife is dissolved, but the other woman remains bound by her vow, as the first vow was intact when she associated herself with it. What, then, is the answer to this dilemma?

Rachi non traduit

ואי אמרת מיעקר עקר. בעל את הנדר מעיקרו אישתכח דבההיא שעתא דקאמרה חבירתה ואני דלא חייל עלה נזירות כלל:

ואי אמרת מיגז גייז. דמכאן ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוות נזירה:

איהי אישתראי וחבירתה אסירא. דלכי אמרה ואני הוות חבירתה נזירה מעליא:

Tossefoth non traduit

אי אמרינן מיעקר עקר חבירתה נמי מישתראי. שהרי הוא כאילו לא חל הנדר מעולם ואי אמרינן מיגז גייז היא מישתראי וחבירתה אסורה לפי שהיתה הראשונה בכל דין נזירות עד ההפרה ושפיר מיתפיס בה שניה והפרת הראשונה אינה מועלת לשניה ונהי דלגבי חכם הותר הנדר הראשון הותרו כולם היינו משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא כאילו לא חל מעולם אבל בעל שמיפר בלא חרטה אינו עוקר הנדר מעיקרו אלא מיגז גייז וה''ה דמצי למימר דנפקא מינה אם שתתה ביין ונטמאה וגלחה במזיד ואח''כ היפר לה דאי מיעקר עקר אינה לוקה ואי מיגז גייז לוקה וכן לענין אם נטמאה בשוגג ואח''כ היפר אי מיעקר עקר לא תביא עולת העוף ואשם ואי מיגז גייז מביאה עולת העוף ואשם שהרי חל הנזירות עד עתה:

תָּא שְׁמַע: ''הֲרֵינִי נְזִירָה'' וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר ''וַאֲנִי'' — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז — לֵיפַר לְאִישְׁתּוֹ וְהוּא לִיתְּסַר. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, בַּעַל מִיעְקָר עָקַר.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear the statement of the mishna: If she said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow. And if it should enter your mind that the husband severs the vow from that moment onward, let him nullify the vow for his wife and he will remain bound by his vow, since if the vow is not nullified retroactively, her vow was intact when he associated himself with it. Rather, must one not conclude from the mishna that the husband uproots the vow entirely, which means he would also uproot his own vow by nullifying hers, and that is why he is unable do so?

Rachi non traduit

ואי ס''ד בעל מיגז גייז. את הנדר מכאן ולהבא אמאי אינו יכול להפר משום דקאמר ואני נימא דהאי דאמר ואני להכי הוא דקאמר הכי דתהוי נזירה לפי שעה עד דליקבל עליה נזירות וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע:

אלא לאו שמע מינה. הבעל כי מיפר לנזירות אשתו מיעקר עקר לה ומשום הכי אינו יכול להפר לה שאם יהא מיפר לה נמצא מיפר את שלו דמיעקר עקר והיינו טעמא דאינו יכול להפר את שלה משום דבההיא שעתא דאמר ואני ניחא ליה דתהוי נזירה עד דחייל עליה נזירות דהא קיים לה לפי שעה ומההיא שעתא ואילך לא מצי מיפר משום דבעל מיעקר עקר דלעולם אינו יכול להפר מכאן ולהבא בלא מפרע והכא למפרע לא מצי מיפר דהא קיים לה לפי שעה:

Tossefoth non traduit

אלא ש''מ בעל מיעקר עקר. ובהתרתה הוא מותר כמותה דלא חל הנדר מעולם ולכך אינו מיפר דאינו מיפר לעצמו אלא אחרים מוחלין לו וצ''ע דלא דמי לאחרים דכיון דרשאי להפר לאשתו ותירץ הר''ר אליהו דה''פ אא''ב מיעקר עקר אינו יכול להפר דפשיטא דקיים לה שאם לא קיים לה לא היה דיבורו שום דבר אא''א מיגז גייז א''כ אינו תלוי בדבורו וכיון שאין תלוי בדבורו ממילא הוי מופר:

לָא, לְעוֹלָם מִיגָּז גָּיֵיז. וּבְדִין הוּא דְּלֵיפַר לַהּ. וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא מָצֵי מֵיפַר, כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ ''וַאֲנִי'', כְּמַאן דְּאָמַר ''קַיָּים לִיכִי'' דָּמֵי. אִי מִתְּשִׁיל אַהֲקָמָתוֹ, — מָצֵי מֵיפַר, וְאִי לָא — לָא מָצֵי מֵיפַר.

Traduction

The Gemara refutes this argument: No; actually, one can say that the husband severs the vow from that point onward. And if there were no other points to consider, by right the mishna should have taught that he can nullify her vow for her; and this is the reason why he cannot nullify it: Since he said to her: And I, he is considered like one who said: It is upheld for you, and once a husband has upheld his wife’s vow he can no longer nullify it. Consequently, if he requested to have his upholding dissolved by a Sage, he can nullify her vow, and if not, he cannot nullify it. Consequently, the ruling of the mishna does not resolve the dilemma.

Rachi non traduit

לא לעולם מיגז גייז. אלא היינו טעמא דלא מצי מיפר לה דכיון דאמר לה ואני כמ''ד לה קיים נזירותיך דמי והלכך אי מיתשיל אהקמתו אהא דקא מקיים לה ברישא מצי מיפר ואי לא לא מצי מיפר:

Tossefoth non traduit

כמאן דאמר קיים ליכי דמי אי איתשיל אהקמתו מצי מיפר. [במאי] שאמר קיים ליכי דאמת הוא דנשאלין על ההקמה דהכי אמר רבי יוחנן בנדרים (דף סט.):

תָּא שְׁמַע: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה הַבְּהֵמָה — תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה הַבְּהֵמָה — הַחַטָּאת תָּמוּת.

Traduction

The Gemara cites another mishna (24a): Come and hear: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and separated her animal for this purpose (see Numbers 6:13–14), and afterward her husband nullified her vow, which means that she is no longer obligated to bring an offering, if the animal was his, which he had given to her, it is as though it were never consecrated at all, and it shall go out and graze among the flock like a regular, non-consecrated animal, until it becomes blemished. And if the animal was hers, and it was designated for a sin-offering, it must be placed in isolation for it to die, in accordance with the general halakha that a sin-offering that may not be sacrificed must be left to die.

Rachi non traduit

ואם שלה היתה הבהמה. וכגון שהקנה לה אחר לנזירותה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בה:

Tossefoth non traduit

האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה. חטאת עולה ושלמים אם שלו היתה הבהמה פי' מבהמות של בעלה תצא ותרעה בעדר כלומר חולין היא כיון שהיפר לה בעלה וכדמפרש לקמן (נזיר דף כד.) דכי [מקנה] לה בעלה מילתא דצריך לה כלומר אם לא היפר לה שצריכה לקרבנות נזיר במילתא דלא צריכה כגון שהיפר לה בעלה ואינה צריכה לקרבנות נזיר לא מקני לה:

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּעַל מִיעְקָר עָקַר — תִּיפּוֹק לְחוּלִּין! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז!

Traduction

The Gemara explains the difficulty from this mishna: And if it should enter your mind that the husband uproots the vow, the sin-offering should be released as a non-sacred animal, in accordance with the halakha of a sin-offering of a nazirite whose vow was nullified (31a). Rather, must one not conclude from the mishna that the husband merely severs the vow, which means that she was a nazirite when she separated the animal, and therefore it is consecrated?

לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בַּעַל מִיעְקָר עָקַר, וְהַיְינוּ טַעְמָא: כֵּיוָן דְּלֹא צְרִיכָה כַּפָּרָה, הֲוָת כְּחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ, וּגְמִירִי דְּחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ — תָּמוּת.

Traduction

The Gemara rejects this proof: Actually, I could say to you that the husband uproots the vow, and this is the reason for the above ruling: Since she requires no atonement, as the vow is no longer in effect, this animal is treated as a sin-offering whose owners have died, and it is learned as a tradition that a sin-offering whose owners have died must be left to die.

Rachi non traduit

והיינו טעמא. דתמות דכיון שהפרישה לשם חטאת מעיקרא והשתא לא מצטרכה לכפרה דהא היפר לה בעלה ועקר את הנדר מעיקרו הויא לה כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא לפי שאין כפרה למתים ואית דמפרשי כיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין והשתא לא צריכה דהיפר לה בעלה מעיקרא הויא לה כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא דאפילו ר''א הקפר מודה דלא קרבה אפי' על הצער משום דהויא לה כחטאת שמתו בעליה משום דבחטאת בהמה גמרינן דתמות אבל בחטאת העוף לא גמרינן דתמות:

Tossefoth non traduit

והיינו טעמא דכיון דצריכה כפרה. על שציערה עצמה מן היין וכרבי אלעזר הקפר דאמר דנזיר חוטא הוא הוה ליה חטאת (העוף) שמתו בעליה אע''ג דהפר לה לענין [איסור] על הבהמה דין חטאת אם הבהמה [שלה] היא דגמרה ומקדיש לה:

תָּא שְׁמַע: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים — הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּלָא הֵיפַר לַהּ בַּעַל — צְרִיכָא לְמֵימַר?

Traduction

The Gemara continues to cite relevant sources. Come and hear the following mishna (23a): With regard to a woman who vowed to be a nazirite and nevertheless was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she incurs the forty lashes for violating a Torah prohibition. The Gemara analyzes this mishna: What are the circumstances of this case? If we say that her husband did not nullify her vow, need this be said that she is liable to receive lashes? After all, every nazirite who transgresses their vow incurs lashes.

Tossefoth non traduit

היכי דמי אילימא דלא היפר לה בעל. כלל צריכא למימר דלוקה דהא נזירה היא ופשיטה הוא דלוקה אלא פשיטא דהיפר לה הבעל אחר שנטמאה ואחר ששתתה ואפילו הכי לוקה דבההיא שעתא דשתתה ביין הוי נזירה וש''מ הבעל מיגז גייז:

אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּהֵיפַר לַהּ בַּעַל. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּעַל מִיעְקָר עָקַר — אַמַּאי סוֹפֶגֶת אַרְבָּעִים? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז?

Traduction

Rather, it is obvious that the husband nullified her vow. And if it should enter your mind that the husband uproots his wife’s vow, why does she incur the forty lashes? It is as though she never vowed at all. Rather, must one not conclude from the mishna that the husband severs the vow, and therefore she is liable for her earlier transgression?

Rachi non traduit

אלא פשיטא דהיפר לה בעל. וקתני דסופגת את הארבעים על שהיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם שהיפר לה:

לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בַּעַל מִיעְקָר עָקַר, וּמִשּׁוּם דְּקָתָנֵי סֵיפָא: הֵיפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה, וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים — אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים,

Traduction

The Gemara refutes this argument: Actually, I could say to you that the husband uproots the vow, and the reason that the mishna teaches in this manner is due to the fact that the tanna teaches in the latter clause of the mishna: If the husband nullified her vow and she did not know, and she was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she does not incur the forty lashes, despite her intention to sin, as she did not commit a transgression in practice.

Rachi non traduit

לעולם אימא לך מיעקר עקר לה בעל. והכא במאי עסקינן דסופגת את הארבעים כגון דלא היפר לה ודקאמרת אי לא היפר לה בעל צריכא למימר ודאי לא צריכא אלא משום דקתני סיפא כו':

אינה סופגת. דצריכא למימר דס''ד דתספוג כיון דנתכוונה לאיסורא:

Tossefoth non traduit

לעולם מיעקר עקר. ומיירי שלא היפר ודקאמרת צריכא למימר משום סיפא דאיצטריך ליה למיתני אינה סופגת תני רישא אגב סיפא דסופגת וסיפא איצטריכא ליה למיתני לאפוקי מדרבי יהודה דאמר דכי נמי היפר לה בעלה ושתתה יין לוקה מכת מרדות ואם תאמר מאי איריא היפר לה ואחר כך היתה שותה לאשמועינן שתתה ונטמאה ואח''כ (שתתה) היפר לה [דאינה] סופגת כיון דמיעקר עקר וי''ל דמשום רבי יהודה נקט הכי דאפילו בהיפר ואח''כ שתתה סופגת מכת מרדות אע''ג דכבר היפר כיון דלאיסורא נתכוונה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source